תחילתה של שנה אזרחית חדשה מהווה הזדמנות להתחלה מחודשת של מה שהבטחנו לקיים בראש השנה היהודי.
בימים אלו שהמערכות העולמיות מסוכסכות ומתעתעות,שהמערכת שלנו מבלבלת ומבולבלת, ימין אינו ימין, שמאל אינו שמאל ואולי גם הצפון והדרום חורגים ממהלכם, כשהקרחונים מפשירים והעצים עולים בלהבות, כשילדות מרביצות תורה על שמירת הטבע והקיימות והזקנים מהססים וספקנים, הכרחי שישמעו קולות שפויים, קולות הקוראים לפרופורציה, למידתיות.
דרושים קולות יומיומיים, שגרתיים, קבועים, רצופים, להשמיע לילדים באשר הם, את קולם של המורות והמורים החוזרים ומסבירים, חוזרים ומשננים אמיתות שנשכחו ומעודדים בחינה מחודשת שלהם.
רצוי ואף חובה
להזכיר את ההבדל שבין שקר לאמת,
את ההבדל שבין דעה לעובדה,
את ההבדלים שבין הרשות המחוקקת, לרשות השופטת ולרשות המבצעת.
להזכיר שמי שמבצע את תפקידו אינו בהכרח בעד או נגד.
לשנן שדמוקרטיה אינה מובנת מאליה, שהיא עלולה להיות רופפת ולכן יש להגן עליה בכל יום ובכל שעה.
זה אינו תפקיד קל כשהרוחות מבחוץ מנשבות אל חלל הכיתה כששיחות מתלהמות בבית נמשכות בין ספסלי הלימודים, כשההדים מהרחוב, מאמצעי התקשורת, מהחברות והחברים – קולניים, גסים, אלימים… זה לא קל ולא פשוט.
למרות כל זאת ולמרות כל הכאוס – דווקא מערכת החינוך שלנו, עם מורים ומורות מחויבים, אחראים מצליחה להמשיך הלאה,
לפעול
להנהיג
לחנך
זוהי שעתם היפה של המורות והמורים, מדריכי תנועות הנוער וכל הפעילים במערכות החינוך הלא-פורמאלי – להשמיע קול, לנקוט עמדה, לזמן דיונים וויכוחים במקום גיבוב של אמירות נבובות.
לכל מורה בכיתה יש מעגל השפעה המתחיל בתלמידים עובר אל הוריהם, באמצעותם אל המשפחה המורחבת ואולי לקהילה, היא צריכה ללבן את המסר, להבהיר אותו היטב, להעניק כלים כדי להעביר מסר של דיאלוג, של דיבור ישיר ובגובה העיניים כי ככה יש סיכוי לחברה מתוקנת.
זו שעתם החיונית של אנשי מערכת החינוך לתפוס את מקומם הנכון בחברה הישראלית ולהנהיג.
אבי קמינסקי