קראתי השבוע כתבה של אור קשתי בעיתון "הארץ" את דבריו של רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב יפו:
"אי אפשר לשתוק מול גיוס מערכת החינוך לטובת הפגיעה בדמוקרטיה הישראלית", ……….. "בשנים האחרונות יש לחץ מתמשך של משרד החינוך על בתי הספר החילוניים, להתיישר פוליטית עם שרי החינוך שמאיישים את התפקיד. כשמחברים את הנקודות בין הדוגמאות השונות, מגלים תהליך של אינדוקטרינציה. הגיע הזמן לטפח את החינוך הממלכתי ולהגדיר בחוק את גבולות ההתערבות או אי־ההתערבות. לא ייתכן שהמשרד יהפוך בכל פעם לפלטפורמה פוליטית להנחלת ערכים לפי דעתו של השר"…. "חולדאי ישתתף היום בכנס יסוד של מועצת חינוך עצמאית לחינוך הממלכתי, שיתקיים באוניברסיטת תל אביב… חולדאי הוא ראש העיר הראשון התומך פומבית ביוזמה."
• אני כמובן בעד חינוך לדמוקרטיה.
• אני בעד הקניית התרבות והידע של המורשת של כלל אזרחי המדינה.
• אני בעד טיפוח החינוך הממלכתי, הציבורי.
• אני בעד אוטונומיה פדגוגית למי שמופקד על חינוך ילדי ישראל לגננות, למורות ולמורים.
• אני בעד מתן סמכות יחד עם אחריות לבעלי המקצוע במערכת החינוך, למי שהוכשרו
והוסמכו לכך.
איני מבקש לנקוט עמדה נגד משרד החינוך אלא לקרוא לאנשיו למצוא את הדרך איך לעבוד בשותפות המאפשרת את העקרונות שמניתי.
באוקטובר 2018 כתבתי פוסט על כך שהגננות עמדו לשבות וראשי רשויות רבים נערכו בכוחות פנימיים כדי לקיים את שגרת הלימודים בגן, ורק בתל אביב-יפו הודיע ראש העיר חד וחלק כי למרות שבעיר גדולה אפשר היה להיערך ולמנוע את השביתה, הוא לא יעשה זאת מתוך סולידריות עם הגננות, מתוך ידיעה שזכות השביתה היא זכותם של כל עובדת ועובד במדינת ישראל.
רון חולדאי עשה מעשה של מנהיג. מנהיג בעל עקרונות הנאבק עליהם גם כשאינם פופולריים – כי זו טיבה של מנהיגות ערכית, שכן ערכים נבחנים בזמן שקשה ולא "נחמד" או מתגמל.
אני מאחל לכולנו תמיד וביחוד בימים אלו, מנהיגות שערכיה ברורים ומעשיה ראויים.
אבי קמינסקי