חג השבועות קרוי גם "חג מתן תורה" בו ניתנו עשרת הדברות המבחינות בבירור בין עשה ואל תעשה.
הוא מחזיר אותי, כמו במכונת הזמן, לימים של הילדות והנעורים הזכורים כתמימים ומלאי אמונה שהעולם מתנהל בצדק, ביושר, באמת ובאמונה שהכל עוד אפשרי.
נעים להיזכר בימים שקל היה להבחין בין טוב לרע,
בין מנהיגות לביריונות, בין ויכוח לשיימינג ולהשפלה,
בין כוח ועצמה לבין עריצות וכפיה.
אבל הפעם אני רוצה לחגוג את "חג הביכורים"
ולמלא את הטנא שלנו בכל הטוב והיפה.
אז מה יהיה בטנא שלי?
פרי האחווה
וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ……
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, וּלְבֵיתֶךָ,
אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.
להזכירנו שהשמחה, הטוב, אינו נחלת קבוצה אחת אלא חל על כולם, " אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ."
אשכול הצנעה
"פרי" נחבא אל הכלים ולכן נדיר ומיוחד במינו.
פרי האדמה –המלאכה והעבודה הרצינית, המקצועית הבלתי מתפשרת.
פירות האילן –השאיפה למצויינות ולהגביה עוף.
לעטר את הטנא ב"פרחי הגן" – אותם בני שלוש, ארבע, חמש ושש שיתחילו בפעם הראשונה את לימודיהם בשלום, בבטחה, באהבה.
ועוד… אני אוהב פירוש נוסף לשורש ב.כ.ר – לבכר, להעדיף על פני.
שמשמעו היכולת לבחור בין חלופות.
זו בעיני פסגת החינוך,
לדעת לבחור בטוב, לדעת לבחור בראוי, לדעת לבחור בהולם וברצוי.
והלוואי שנדע לבחור בטוב.
חג שמח
אבי קמינסקי