"אנשים שנותנים עצות" / אבי קמינסקי
אם יש משהו שממש מפריע לי זה אנשים שנותנים עצות ועוד יותר, אנשים שנותנים עצות בנושא שאין להם מושג על מה הם מדברים.
מכירים?!
נכנס אלי מישהו למשרד ועוד לפני שאמרנו שלום הוא אומר:
"אני במקומך, במקום לשבת כל היום במשרד הייתי הולך לראות איך מתקדמים השיפוצים בבתי הספר. שום דבר לא יהיה מוכן עד האחד בספטמבר".
לכו ספרו לו שכבר בחמש וחצי עשית סיבוב בין כל בתי הספר והגנים כדי לראות איך מתקדם הבינוי, לבדוק את איכות השיפוצים והצביעה, וכבר בשבע ישבת עם החברה הקבלנית כדי להתריע על אי עמידה בלוח הזמנים, או על איכות העבודה הירודה ומחר בבוקר באותה שעה תבדוק אם בצעו את העבודה.
הכי אני אוהב את אלו שפוגשים אותי בסופר/ בבית המרקחת/ אצל הירקן מנופפים מרחוק, כדי לא להפסיד את התור, ולוחשים בצעקה מעל לראשי הממתינים בתור:
"היי, מה שלומך רמי, (לא קוראים לי רמי, אבל אני לא קטנוני), תשמע… רציתי מזמן להציע לכם להפסיק עם כל השטויות האלה של חופשות ערב חג ואסרו חג וכל החגים האלה. אסור לכם להיכנע למורים שכל מה שמעניין אותם זה החופש שלהם ולא הילדים.
אני אומר לך צריך יד קצת יותר תקיפה, אסור לוותר להם. אני אבוא בהזדמנות ואייעץ מה עושים אצלנו בחברה עם מי שעושה מה בראש שלו.
שלא תבין אותי לא נכון אני אוהב מאד את המורות והמורים וחושב שהם עושים מלאכת קודש ביחוד המורה של הבת שלי – אין כאלה, אני אומר לך אין כאלה, אבל האחרים …"
אתה מוכן כבר לוותר על התור שלך ולהסתלק מהמקום אבל העיניים כולן מופנות אליך והכבוד העצמי אינו מאפשר לעזוב בלי תגובה הולמת – "כן בטח ממש אשמח, תודה רבה כבר למדתי המון", אתה משיב.
בדרך למשרד אתה חושב לעצמך על כל המורות והמורים שראית במהלך שנת הלימודים וגם בחופשה, שסיפרו לך על דפי הקשר עם התלמידים, על הביקורים שערכו במחנות, בקייטנות, בפגישות עם תלמידיהם בעבר ועם התלמידים לעתיד, בהכנות המרובות לפתיחת שנת הלימודים…
אני מכיר אותם ויודע שהם אכן עושים מלאכת קודש ומגיעה להם חופשה בדין.
אנחנו יודעים כי כולם מבינים בחינוך ומומחים במה נכון ומה לא נכון כי הרי כולם היו… פעם… בבית ספר, וזה הופך אותם לברי סמכא לתת עצות למורות ולמנהלות, למורים ולמנהלים, לכל מי שעסוקו המקצועי הוא חינוך.
אז ככה שזה לא!
חינוך הוא במידה שווה יעוד ומקצוע !
ולכן,
יש רק אחת ורק אחד היודע מה טוב ומה נכון לחינוך בישוב שלה ושלו – רק מי שקבל על עצמו את האחריות על כך,
מנהלי אגפי החינוך והצוותים החינוכיים במערכת.
הקשיבו לעצות. הקשיבו היטב, גם לכאלו הנראות מופרכות ומיותרות, האזינו לקולות אחרים, לא לשגורים ולא לאומרי ההן בלבד, הרחיבו את האפשרויות ואת הפתרונות,
אבל,
בסוף הסיפור קובע מי שזה מקצועו, תחום עיסוקי ומי שנושא באחריות – אם זה המפקח או המפקחת, הגנן/ת, המורה בכיתה, מנהלי בתי ספר, וכן – גם מנהל/ת אגף חינוך ברשות!
בהצלחה חברי.