"מטרתו של חוק זה לקבוע הסדר לעניין הפעלת מעונות יום לפעוטות וכן רישויים ופיקוח עליהם, לשם הגנה על שלומם, על בטיחותם, על זכויותיהם ועל כבודם של פעוטות השוהים במעונות כאמור ולשם הבטחת מתן תנאים נאותים וסביבה טיפולית–חינוכית הולמת לפעוטות אלה ומילוי צורכיהם הפיזיים, הרגשיים, החברתיים והחינוכיים." טיוטת חוק הממשלה
יש ימים בהם אני מתקשה למצוא נקודת אור, כדרכי.
היום בו התקיים הדיון בכנסת בהצעת חוק הפיקוח על פעוטונים היה אחד מהם.
בתגובה ראשונית השבתי לשאלת עיתונאי
כי החוק חוטא לאמת, שכן צריך להעביר את כלל מסגרות לידה עד שלוש על התקציבים המוקצים לכך למשרד החינוך, כל מה שנעשה כעת זה פלסתר.
כשאומרים פעוטות המילים המתקשרות בטבעיות הן: אהבה, הכלה, חמלה, רוך ,מוגנות, ביטחון,
ולא – טובת הכלל, תועלת הציבור, מילים שאינם מבינים כמו "שיקולים" לכאן ולכאן…
מה הבינה יסמין הקטנה בשיקולים שמנעו פיקוח מהמעון בו שהתה?
אני יודע שאין ב"סיפור" הזה אנשים רעים ואנשים טובים. אני גם יודע שאלו שהצביעו בעד החוק אינם אנשים ערלי לב.
אני יודע!
אבל אני גם מודע היטב לכך שאלו שהצביעו בעד החוק הם אלו שבידם הסמכות, האחריות, היכולת, העוצמה והכוח להחליט ומולם ניצבים חסרי הישע, אלו שעדיין לא למדו לדבר: יסמין, נועה ,אורי, איילה, שרה, מוחמד, אלין… הסומכים על המבוגרים ומאמינים שהם רוצים בטובתם.
פעוטות אלו אינם מספרים ב"משחק" התקציבי, יש להם שמות, פרצופים, הורים, משפחה.
הם אינם זרים לנו, הם שלנו ואצלנו.
והסטטיסטיקות יוכיחו לנו פעם ועוד פעם כי ההשקעה בגיל הרך מניבה פי עשרות מונים מהשקעות לתיקון העוולות והמחדלים בגיל זה.
המחקרים יוכיחו שוב ושוב עד כמה חשוב שהמטפלות בגיל הרך תהיינה בעלות הכשרה הולמת.
שמספר הילדים באחריותו של מבוגר קובע!
קובע גורלות לפעמים ואפילו חיים ומוות כמו שנוכחנו לתדהמתנו.
וכולנו חכמים וכולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה,
ורק ילדה אחת קטנה לא הספיקה אפילו ללמוד לקרוא ולכתוב.
אני משוכנע שנמשיך לשמוע על חלוקת הנטל בין משרדי הממשלה השונים ועל בריחה מאחריות.
ואני מבקש -
העבירו את הפיקוח למי שאמונים והוכשרו
לעסוק בכך – לאנשי מערכת החינוך.
זה תפקידם וזה יעודם.
חינוך זה חינוך והוא כולל את כלל המסגרות ובהן גם מסגרות מלידה עד שש.
אבי קמינסקי