בשנה הבאה נציין את השנה ה-25 לרצח יצחק רבין.
כמה נהרות של מלים, מאמרים, הרצאות, מסמכים, ספרים שטפו את כל הארץ מנסים למחוק את הדם, להסביר אותו, למחוק, להתריע, להזהיר.
כמה עשרות דיונים, הצעות, החלטות וביטולן, שמענו וראינו וקיוינו והאמנו.
כמה קילומטרים צעדנו לאורך השדרות המובילות לככר ב-24 השנים שחלפו מאותו לילה?
כמה טונות של נרות נשרפו ושוועתם עלתה לשמיים?
24 שנים לאחר אותו לילה מר ונמהר ששינה את הכל ולא שינה שום דבר.
אותו לילה שהגביר את הקרע, הלילה החשוך שהעצים את השנאה, הרשע, השקר והפחד.
24 שנים של מערכי שיעור וטכסים וילדים שבגרו וסיימו את מערכת החינוך וילדים שזה עתה החלו דרכם באותו מסלול ושום דבר לא השתנה והכל השתנה.
ונותרה, בינתיים, שנה אחת עד השנה ה-25.
ויש להתכונן כדי להספיק ולעשות כל מה שלא הספקנו ב-24 השנים שחלפו.
• נתחיל בלשון התפילה העתיקה :
"אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ דֹּפִי. הֶעֱוִינוּ, וְהִרְשַׁעְנוּ, זַדְנוּ, חָמַסְנוּ, טָפַלְנוּ שֶׁקֶר. יָעַצְנוּ רָע, כִּזַּבְנוּ, לַצְנוּ, מָרַדְנוּ, נִאַצְנוּ, סָרַרְנוּ, עָוִינוּ, פָּשַׁעְנוּ, צָרַרְנוּ, קִשִּׁינוּ עֹרֶף. רָשַׁעְנוּ, שִׁחַתְנוּ, תִּעַבְנוּ, תָּעִינוּ, תִּעְתָּעְנוּ."
• נמשיך באימוץ שפה חדשה ובה מלים נשכחות כמו "אַהֲבָה וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם"
וגם חמלה, הוגנות, אמת, שוויון, דיאלוג, ויתור, מרפא.
• נתרגל נורמות חדשות של הקשבה, אמפטיה, נדבר בווליום המיטב עם האוזן במקום לחרוך אותה.
• נחזור, נבין ונפנים שזה קרה וזה עלול שוב לקרות.
• נפתח דריכות וזהירות יתר לכל נימה מדאיגה או אמירה בוטה.
• נגיב על כל גילוי של חשד הסתה וחשד שנאה מעוורת.
• נבחן בעיניים פקוחות, ללא מורא וללא משוא פנים, דברי חכמים ואנשי שררה.
ואם נצליח לעשות חלק מכל זה,
אולי,
השנה ה-25 תהיה הראשונה למנין שנות ההחלמה מהשבר על רצח רבין.
אבי קמינסקי