סייעות משרד החינוך / אבי קמינסקי 3.11.2017
אני פותח בהגדרות הפורמאליות של הנושא כפי שהן מנוסחות בחוזר מנכ"ל ובו פירוט לגבי סוגי הסיוע המוקנים על ידי המערכת:
"סייעות כיתתיות"
"סייעות תגבור מוסדיות"
"סייעות לתלמידים משולבים"
באותו חוזר מפורטים התפקידים של הסייעת:
אני מצטט רק תחילת השורות:
- .עזרה למורה/לגננת בכיתה בהכנת החומר הדידקטי……
- סיוע לימודי חינוכי פרטני לתלמיד/ים…….
- סיוע בהקניית מיומנויות לתלמיד/ים משולב/ים
ובתרגולן, …..
- הגשת עזרה פיזית לתלמידים מוגבלים……..
- ליווי התלמיד לטיפולים מקצועיים שונים ………
- סיוע למטפלים ולמורים המקצועיים ……..
- מעורבות בטיפוח קשרים חברתיים בין תלמידי הכיתה …….
- דאגה לניקיונו האישי של התלמיד ……..
- סיוע לתלמידים המתקשים בניידות …..
- טיפול בתלמידים והשגחה עליהם בעת פעילות בחצר
ובכיתה …..
- קבלת התלמידים בעת בואם לבית הספר/לגן הילדים והבאתם לכיתות, הובלת התלמידים להסעות בתום הלימודים ודאגה לעלייתם הבטוחה לרכב ההסעות
- מעורבות בחיי בית הספר או הגן, ובכלל זה הצטרפות לישיבות צוות בית הספר/הגן והשתתפות בפעילויות אחרות המתקיימות במסגרת החינוכית…….
גם מי שאינו קורא את האותיות הקטנות אלא רק את המלים המודגשות (הדגשה שלי) מבין את היקף וגודל המשימה המוטלת על מי שבאות לסייע בנקודות הרגישות ביותר, הרופפות לפעמים, שלא לומר החלשות של המערכת.
ביומיום של העשייה הדחופה, הבוערת, כשהכל מתנהל כהלכה אין מרגישים בהן, כמעט. רק העדרן או חסרונן, מעלה את חשיבותן לדרגות הגבוהות ביותר של הכעס, התיסכול, חוסר האונים וחוסר היכולת של המערכת לתפקד או של התלמידה או התלמיד הזקוקים לסיוע הנאלצים להיעדר מבית הספר.
כשהן מגיעות להסעות, בבוקר, בתום יום הלימודים, בחיוך לכל ילדה וילד, בברכת שלום, בתיווך שבין הילדים המפריעים במהלך הנסיעה לבין הנהג החרד מתאונה חלילה – הן מתווכות, מרגיעות, מסבירות, מגוננות על הילדים שהפכו "שלהן" מרגע שהוטלה עליהן האחריות.
אין להן השכלה חינוכית פורמאלית, וזו גם אינה נדרשת לביצוע התפקיד אבל ישנן "דרישות" שנוסח חוזר פורמאלי אינו מורגל בהם:
רגישות, חום, אהבה, אכפתיות, דייקנות, תשומת לב לפרטים ולבני אדם, חיוך ומילה טובה, עזרה בלבישת הסוודר ביום קר ובהסרתו בחמסין, מילת נחמה לילדה בוכה והבנה לילד עצוב, היכולת לשמוח על הישג ולהקשיב לחוויות שאינן סובלות דיחוי.
הילדות והילדים הזקוקים לסייעות הם ב ד י ו ק אלו שזקוקים למי שמבינה את תפקידה לא רק בשכל אלא ובעיקר בלב.
כן, אני רוצה סייעות מקצועיות, משכילות, מחויבות אך בעיקר אני רוצה אותן ראשית ובעיקר אנושיות כמו שהן.
זו ההזדמנות להודות לכן, קהל של למעלה מ-30 אלף סייעות בגני הילדים, בבתי הספר בכל פינה ואתר בארץ, על מה שאתן ועל מה שאתן תורמות בצניעות למערכת החינוך.
מקווה שבכל מקום שתימצאו ידעו להעריך אתכן וזה יבוא לידי ביטוי גם בתנאים ובשכר.
מוקיר, יודע ומעריך.
אבי קמינסקי