מצפן המנהיגות 31/3/18
מאת: אבי קמינסקי
חג הפסח מזמן חשיבה לגבי המשמעות של מנהיגות.
מנהיגותו הבלתי מעורערת של משה, במבחן הדורות, ממצה בעיני את תכליתה ותמציתה של מנהיגות: מערכת ערכים ברורה, חזון הנגזר ממנה, גיוס
הגורמים המקדמים, הרלוונטיים ואיתור הכוחות הבולמים.
נחישות, דבקות במטרה, חוסן נפשי להתמודד עם
מכשולים בדרך, הנכונות להתגבר והעיקר התמדה וחתירה אל המטרה ללא פשרות.
ואילו המנהיגות בעיני היום דומה לשבשבת המסתובבת עם כל רוח (טובה או רעה), "שבשבת" נטולת חוט שדרה ונטולת עקרונות מסתובבת ללא מטרה ותכלית.
השבשבת הזו מטלטלת עמה את כולנו בחוסר הוודאות, בשרירות הלב, בניסיון להבין לאן הולכים, מה הכיוון.
ואילו אני הייתי רוצה לראות במצפן את הסמל ההולם מנהיגות:
"המצפן הוא מכשיר ניווט שמצביע תמיד על הכיוון
צפון-דרום. המצפן מתבסס על השדה המגנטי של כדור הארץ, כדי להצביע על הכיוונים ולאפשר לאנשים שמנווטים ביבשה או בים, להגיע ליעד" (אינציקלופדיה אאוריקה).
כל כך פשוט, לנווט, להצביע תמיד לאותו כיוון, לאפשר להגיע ליעד.
ועוד באותו עניין, שמעתי מידיד יקר את הביטוי ״ניהול על פי חנופה״
בהתייחסו למנהיגות היום. האמירה ציערה אותי, גם אם לא הפתיעה. גם אם העובדות אינן בדיוק כאלו התחושה שהביע קשה לכל מי שמאמין שבחינוך הדברים אחרים ובודאי צריכים להיות אחרת.
די לנו ברוחות בחוץ, די לנו באבדן דרך, אצלנו בבית, בחינוך, המצפן והמצפון הם אלו המנחים אותנו, שכן בבסיסו של רעיון החינוך נמצאת האמונה בדרך, הדבקות בערכים, המסירות לרוח האדם.
פתחתי ב"מכות מצרים", המשכתי ב"דיינו" ואני מבקש לסיים בברכה ברוח ההגדה:
הלוואי שנשכיל לצאת מ"עבדות" הטפל לחירות העיקר, מ"יגון" על הישגים לא רצויים לשמחה על ערכים, מ"אבל" על מה שלא הספקנו ליום טוב של השלמה, מאפלה של דעות קדומות לאור גדול דעות ורעיונות, משעבוד ליעדים מדידים לגאולה של משמעות.
מועדים לשמחה, אבי.