כשראיתי את התמונה המזעזעת של בחור הישיבה העונד את הטלאי הצהוב על דש בגדו…. הזדעזעתי !
אני אדם מאמין.
אני מאמין לאנשים ואני מאמין באנשים.
אני מאמין שהרבנים ובחורי הישיבות, הטובים שבהם, מאמינים, באמת ובתמים, שהם מקריבים נפשם על מזבח התורה.
אבל אני גם מאמין שילדי, חניכי, תלמידי מתגייסים לצה"ל כדי לשרת את המדינה ומוכנים להקריב את עצמם על קיומה של מדינת ישראל.
אני מאמין שאילו ניתנה להם הבחירה לחיות במדינת ישראל ללא אויבים, מלחמות וצורך מתמשך להגן עליה הם היו ודאי בוחרים בכך, וגם אני.
תמיד ידעתי כי אחד ממרכיבי החוסן בעל העוצמה הרבה ביותר של העם היהודי, בכל התקופות הקשות שעברו ועוברות עלינו, מדורי דורות, היה הלכידות והערבות ההדדית ,
"כמאמר חז"ל: כל ישראל עֲרֵבִים זה בזה".
הגיוס לצה"ל הוא אחד הביטויים החשובים של ערך זה.
אני בעד מחלוקת, בעד ויכוח, בעד ליבון סוגיות ואוורור ערכים. אני בעד אי הסכמות, לפעמים, כדי להעצים את השיח ולנסות למצוא פשרות יצירתיות. אני בעד מגוון וריבוי דעות. אני בעד אנשים.
אני מאמין כי רק מפגש בין שונים – מקדם אותנו מרחיב את האופקים בכלל ובחינוך בפרט.
אבל אני גם מאמין, באמונה שלמה, בשוויון בפני החוק,
בשיוויון בנטל, בשיוויון במילוי החובות (ואלו מטבען אינן בהכרח אהודות), וכמובן בשיוויון זכויות.
אני מאמין שלהיות יהודי טוב משמעו לקיים את המצווה:
"….וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ," (ויקרא יט,ח')
אני נתלה באילן גבוה וגם אני כמו רבי עקיבא, חושב שזה כלל גדול בתורה ובתורת החיים.
אבי קמינסקי