חיפשתי את "הגבול שבלב" כשקראתי אודות האבנים שהושלכו על לוחמים ביצהר, על האיומים על המג"ד, על האוהל של מג"ב שהוצת.
עקבתי בחרדה בטשטוש הגבולות ההדרגתי:
ראשית, נמחק הגבול שבין הטוב לרע, בין הנכון והלא נכון, הראוי והבלתי ראוי.
אחריו נמחק גבול הבושה, היד שמחקה את הראשונים מוחקת את גבולות ההיגיון, לפעמים.
בלית ברירה הלך בעקבותיהם גבול הסובלנות.
כש "הגבול שבלב" מיטשטש, נפרץ, חייבים אלו האמונים לשמור על הגבולות החיצוניים: ההורים, המורים, החוק, השלטון.
להתייצב כאיש אחד וכאישה נחושה כדי
לסמן את הגבול,
להציב שלטי הזהרה,
לנעוץ תמרורי עצור
ולהתריע בתמרורי סכנה .
להאיר את הפינות החשוכות ולא לעגל אותן!!!
לקרוא לסדר עם כל חשש של הפרת הסדר.
זה הזמן וזה המקום של הורים, מורות ומורים, מנהיגות אחראית – להיות בני אדם במקום שבו אנשים צעירים חוצים את הגבולות ולהשיב אותם הביתה.
לשרטט עבורם ועבורנו גבולות ברורים וחדים, להציב שלטי אזהרה "כאן גבול", כדי שנרגיש בטוחים, בתוך קווי המיתאר הערכיים.
אבי קמינסקי.