גילוי נאות 1 – אינני תושב תל אביב-יפו ולכן אין לי זכות בחירה בעיר.
גילוי נאות 2 – יש לי העדפות (כמו לכל אחת ואחד מאתנו כנראה) למי שדבק בעקרונותיו.
גילוי נאות 3 – הבעתי כבר את דעתי מעל במה זו כי אני מברך על כניסת אנשים צעירים למערכת הפוליטית.
גילוי נאות 4 – לפעמים, מעשה או אמירה אחת נשארים אצלי בזכרון ואפילו קובעים לפעמים את דעתי הכללית על מישהי או מישהו.
גילוי נאות 5 – ערכים של מנהיגות וסולידריות מרגשים אותי.
כל המבוא הזה נועד כדי לספר לכם על אירוע אחד, לא דרמטי ולא כזה שזכה לכותרות מרעישות בעת שביתת הגננות.
"עובדי ההוראה כולל הגננות שובתים", זעקו הכותרות, "ההורים רותחים מכעס", "המשק מפסיד מיליונים בשל אבדן ימי עבודה של ההורים".
כולם מבינים ומצדיקים את הנסיבות אבל כועסים במיוחד על הגננות – על חוסר ההתחשבות שלהן ועל "היד הקלה" ב"נשק השביתה", למרות שכולם הסכימו ומסכימים שהן צודקות.
רשויות נערכו בכוחות פנימיים כדי לקיים את שגרת הלימודים בגני הילדים באמצעות גיוס הורים, סייעות, סטודנטים וזכו לשבחים רבים מתושביהם על כך שלא "הפקירו" את הילדים והוריהם.
ורק אחד, למיטב זכרוני, הודיע חד וחלק כי למרות שבעיר גדולה כמו תל אביב-יפו אפשר היה להיערך ולמנוע את השביתה,
הוא לא יעשה זאת מתוך סולידריות עם הגננות, מתוך ידיעה שזכות השביתה היא זכותם של כל עובדת ועובד במדינת ישראל,
רון חולדאי!
הוא לא נימק, הרחיב והסביר, הוא לא נזף, גינה וכעס, הוא עשה מעשה של מנהיג, מנהיג בעל עקרונות הנאבק עליהם גם כשאינם פופולריים – כי זו טיבה של מנהיגות ערכית.
שכן ערכים נבחנים בזמן שקשה ולא "נחמד" או מתגמל.
עובדי ההוראה בכלל וגננות תל-אביב יפו בפרט לא יהיו הקול שיקבע את גורל הבחירות,
אך גננות ישראל חבות לחולדאי חוב של כבוד על הסולידריות שהפגין בעת שהיו זקוקות לכך.
אני מאחל לכולנו תמיד, וביחוד בימים אלו, מנהיגות שערכיה ברורים ומעשיה ראויים.
אבי קמינסקי