בימים אלו אנו מציינים את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ו- 75 שנים לשחרור מחנה ההשמדה אוושויץ.
כדור שני לניצולי שואה התרגשתי מאוד לשמוע אתמול את נשיא גרמניה מברך בעברית "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
החשיבות המיוחדת של יום הזיכרון הבינלאומי הוא בהכרה ששואת היהודים לא הייתה טרגדיה ליהודים בלבד אלא טרגדיה אנושית אוניברסאלית.
יום הזיכרון הבינלאומי לשואה מזכיר ומתריס בפני אומות העולם כי היהודים הם חלק ממשפחת העמים ולכן האחריות היא הדדית והערבות האנושית חייבת להיות משותפת.
ציונו של היום הזה היא אחת הדרכים לעצב את זיכרון העבר לטובת העתיד. אבל ישנן דרכים נוספות המוכרות לנו היטב ממקורותינו: ״והגדת לבנך ביום ההוא״.
המסר החשוב שלמדנו מההגדה של פסח הוא חובת ״המסירה״ מדור לדור, חובת ״ההפקדה״ של הזיכרון למשמרת אצל הדור הצעיר שהוא, בתורו, יעביר לדורות הבאים.
טכסי ימי זיכרון הם חשובים ביותר אך אינם תחליף לסיפורי הנספים והשורדים, הם אינם תחליף או ניקוי מוסרי לגבי החובה לטפל בניצולים, להקשיב, לחזור ולשמוע את מה שהם סרבו לספר ואנחנו לא רצינו או לא ידענו להקשיב.
זה הזמן לספר על ״האחרים״ שהסתירו, שמנעו פת מפיהם ונתנו לרעבים, שסיכנו את עצמם ובני משפחותיהם ולעתים קרובות שילמו על כך בחייהם.
לזכור ולא לשכוח כי הרוע מצוי בכל מקום, עלול לצוץ בכל פעם מחדש, הוא נמצא סמוך לטוב שבאדם ויש לדלות אותו, את הטוב, לחזק ולהפיץ.
זו חובתו של כל אדם באשר הוא וזו חובתנו לספר, לשאול, לדון, לשוחח, להקשיב, להפנות את תשומת הלב לעוולות, להתקומם נגדן, להתריע באומץ, להאיר היטב את ההבדלים שבין הנכון, הרצוי והראוי!
להדגיש את ההבדלים שבין מעשים חוקיים למעשים מוסריים או לא מוסריים שכן חלק גדול ממוראות ותוצאות השואה נעשו בחסות החוק… והוא היה עיוור!