זה לא היה מזמן, זה איננו פרק בהיסטוריה של מערכת החינוך, ואני בהחלט סבור שיש מקום רב לשיפור.
אבל,
כשפרצה מגיפת הקורונה טולטלה מערכת החינוך ואנשיה עברו שינוי במימדים שלא ניתן היה לשער בדמיון הפרוע ביותר:
• מיומנויות דיגיטליות
מאז שפרצה המגיפה אנו שומעים קולות אחרים:
"להחזיר את התלמידים לבתי הספר", "הילדים מתגעגעים למורים", "ההורים עייפו מלקיים את הלמידה של ילדיהם", "הנזק המצטבר של השנה הנוכחית לא ניתן לתיקון", "איזו מסירות של הגננת"…כל אלו ועוד.
איני צריך יום חג או ארוע כדי להכיר ולהוקיר את עבודתם של כל העושים במלאכת החינוך – בחינוך הפורמאלי ובחינוך הבלתי פורמאלי. לכל אחת ואחד מהם תפקיד חיוני לקיומה של מערכת חינוך מתפקדת בימים של שגרה מבורכת ובימים מאתגרים של חירום.
זו הזדמנות ראויה להוקיר, להודות, לחזק את מנהיגי החינוך ולהתחזק בידיעה שגם כשהמגיפה מאיימת על כולנו יש מי שרואה את הילדה ,יש מי ששואל את הילד "מה שלומך היום?", יש מי שמדריך, מכוון, מנחה, פותח חלונות לעולמות של הרצון לדעת, יש מי ששם לב לילדים דחויים ויש מי שמשבח את הפעילות החברתית, את התרומה לזולת, את האכפתיות בדוגמא אישית יומיומית.
זו מלאכת החינוך וזה היעוד.
וביום חג זה יש לנו הזדמנות לומר מכל הלב למנהיגי.ות החינוך – תודה.